הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית עין מאהל (500205323)

המחזיקים 1. תשלובת ישראכרטבע"מ

2. ויזה כ.א.ל כרטיסי אשראי לישראל בע"מ

החלטה

1.לפניי בקשה למתן צו עיקול זמני, במעמד צד אחד, עד לסכום של 221,481 ₪, על הכספים המגיעים ו/או אשר יגיעו למשיבה, המוחזקים ו/או אשר יוחזקו בעתיד ברשות המחזיקים אשר פרטיהם צויינו בפתיח החלטה זו לעיל (להלן: "הבקשה").

2.מעיון בבקשה עולה כי המשיבה הפסיקה להעביר למבקשת את התשלומים באופן סדיר בגין עובדיה וזאת החל מחודש דצמבר 2007.

המבקשת הוסיפה כי העובדה שהמשיבה אינה מעבירה את התשלומים כמתחייב במשך חודשים רבים באופן פתאומי וללא כל הודעה מוקדמת יש בה כדי להוות תשתית ראייתית המעידה על מצבה הפיננסי של המשיבה ועל חוסר יכולתה לשלם את חובותיה.

המבקשת הדגישה כי עצם העובדה שהמבקשת לא העבירה את התשלומים כאמור במועד, יש בה כדי למלא אחר הכללים שהותוו בפסיקת בית המשפט לצורך הוכחת חשש סביר להכבדה עתידית על ביצוע פסק הדין.

3.המסגרת הנורמטיבית:

א.         תקנה 129 (1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן: "תקנות בית הדין לעבודה") מפנה את בית הדין, בבואו לדון בבקשה למתן סעד זמני, לתקנות 360 עד 387 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין").

                       תקנה 362 לתקנות סדר הדין קובעת כדלקמן:

"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות לפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;

(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".

                                  תקנה 374 (ב) לתקנות סדר הדין, קובעת כי:

"בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, . . . ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".

ב.        מעיון בתקנות אשר הובאו לעיל, אנו למדים כי בית הדין יבחן, טרם מתן הצו, אם הצליחה המבקשת (התובעת) להצביע על ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה נגד המשיבה (הנתבעת). בנוסף, על המבקשת מוטל הנטל לשכנע את בית הדין כי אי-מתן הצו יגרום להכבדה על ביצוע פסק הדין, ככל שזה יינתן לזכותה בתביעה מושא התיק העיקרי. כאמור, על המבקשת - העותרת למתן הסעד הזמני מסוג עיקול זמני - מוטל הנטל לשכנע את בית הדין כי יש לה עילת תביעה כנגד המשיבה (הנתבעת) וכי אי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

ויודגש: נטל הראיה המוטל על המבקשת, העותרת למתן צו עיקול זמני, הוחמר בעקבות חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר הכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית הטעונה הגנה.

4.        מן הכלל אל הפרט:

א.אקדים אחרית לראשית ואדון, תחילה, בשאלה אם הובאו ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.